בשבוע שעבר פוטר חבר שלי מעיתון "העיר". לא, הוא לא עשה שם בעיות. הוא גם לא היה מהעצלנים. להיפך: הוא בחור חברותי מאוד, ובעיקר כתב מגזין בולט, שכתבותיו זכו באופן תדיר להופיע בעמוד השער של העיתון. לא, הוא פוטר – ביחד עם עוד מחצית מהכתבים והעורכים בעיתון – במסגרת המשך מימוש חזונו של עמוס שוקן. זה התחיל בשנת 1984 עם הקמת "חדשות" ז"ל, שהעסיק, באופן תקדימי ולאחר מאבק קשה, את כל העיתונאים בחוזים אישיים. "חדשות" היה, במובן זה – כמו…
שיחה טיפוסיות שינהל איש השמאל החברתי אודות "המצב" תסתיים בדרך-כלל, כאשר בן-השיח הינו אדם הגון, באמירה מסוג: "אתה צודק, זה באמת לא בסדר, אבל מה האלטרנטיבה שלכם?" אז יופרחו לחלל האוויר מונחים כמו "סולידריות", "תכנון כלכלי", "עבודה מאורגנת" ו"שירות ציבורי חזק". כשילחץ יותר לקיר תיאמר בקול רם המילה המפורשת: "סקנדינביה". מספר מאמרים שהופיעו ברשת באחרונה מאפשרים לפרוט את האופציה הסקנדינבית לקצת יותר פרטים. דנמרק, למשל. בשנת 1993, האבטלה בדנמרק עמדה על 11%. החל משנת 2000 היא עומדת על כ-5%. גם…
ועכשיו – "המחשבה האחידה" אצלכם בסלון. לא צריך חדשות, לא צריך פרשנים משעממים. פשוט צפו בפרסומות ותדעו את מה שאתם צריכים לדעת על כלכלה. "הארץ" השיק מוסף כלכלי יומי חדש – The Marker. כדי לשוות לו מראה צעיר ושובב, לקחו דב פנדה חביב שמופיע בפרסומות על תקן של מומחה, כמעט אורקל, שמסביר לבני-שיחו ההדיוטות את האמיתות הכלכליות המוחלטות. בשניים משלושת התשדירים (בכולם ניתן לצפות כאן) עוד אפשר איכשהו לראות ייעוץ פיננסי סביר – ביטוח מנהלים לא משתלם, לא כדאי להשקיע…
אולי לא תאמינו, אבל את מה שאני כותב עכשיו התכוונתי לכתוב עוד בטרם נודעו דבריו של בנימין נתניהו בדבר כוונתו להפריט את שירותי הרווחה. הנבואה ניתנה אולי לשוטים, אך במקרה זה, זה לא היה ממש מסובך. מדוע? כרגיל, "כמו באמריקה". הרי כבר כתבנו בעבר (אפילו פעמיים) שמודל החיקוי הכלכלי של שר האוצר וחבורתו מצוי אי-שם במעמקיו של הימין השמרני הרפובליקני. מה שמפתיע הפעם הוא המהירות שבה מבקשים ליישם אצלנו את המרשמים האמריקאים, שהרי בדרך-כלל נהוג במקומותינו להתאהב ברעיון אמריקאי, להמתין…
בשבוע שעבר ניתן בבית המשפט העליון פסק-דין חשוב מאוד בעניינו של שמעון ( "הלכה לי המדינה" ) שבס, שבו נקבע היקף התפרסותה של עבירת הפרת האמונים, ונקבעו מבחנים נורמטיביים שיסייעו, יש לקוות, לפרקליטות ולבתי המשפט לפעול באומץ למיגורה של השחיתות השלטונית הקשה הפושה במקומותינו. אחרי אינספור זיכויים של אישי ציבור ( דיניץ, שטרית, גנות… ) בשל חוסר יכולת להוכיח את מודעותם לפליליות שבמעשיהם – לאישי ציבור הרי אף פעם "אין זמן" לבדוק את חשבון הבנק שלהם, והם "לא מפנימים"…
ובכן, דאבליו ניצח. השאלה הבלתי-נמנעת – האם זה טוב ליהודים – אכן עלתה מיד לסדר היום ודווח אף על פרצי שמחה מכיוון לשכת ראש הממשלה. הדיווח העיתונאי אצלנו התמקד כצפוי בשאלות המדיניות-בטחוניות – פלסטין או איראן. אדם קרוב אצל עצמו, כמובן, אך במקרה זה, נקודת העיוורון – היעדרו של דיון בהשלכות החברתיות-כלכליות של הבחירות בארה"ב – בולטת במיוחד: בשיח הציבורי בישראל, השאלות הכלכליות נתפסות כ"מקצועיות" והדיון בהן רווי באכסיומות כלליות אודות משק חופשי וצדק חברתי [למי שזוכר את הג'ינגל הבלתי-נשכח…
הבחירות הקרבות בארה"ב הן הזדמנות טובה לסכם את תקופת כהונתו של "דאבליו" – הנשיא ג'ורג' בוש. הואיל ובמקומותינו – בפוליטיקה כמו בפרסומות לשואבי אבק – נהוג להתייחס לתווית "כמו באמריקה" כאל קלף מנצח (השבוע אף התברר שכל העולם נגד בוש – חוץ מישראל) כדאי לבחון קצת יותר מקרוב את הנתונים הכלכליים של שנות בוש. כתבת השער של גליון אוקטובר של כתב העת הצרפתי Alternatives Economiques עוסקת ב"סופו של החלום האמריקאי". הנתונים המובאים בכתבה פשוט מבהילים, על-פי כל פרמטר אפשרי: צמיחת…
כתב העת הפרוגרסיבי המצויין, The American Prospect, מקדיש גליון מיוחד המתמקד בעניין זכויות האדם ואמריקה, או, ליתר דיוק, הפער הבלתי-נסבל בין רטוריקת זכויות האדם האמריקאית המופנית כלפי העולם לבין המקרים הרבים בפרקטיקה שבהם היא סוטה מכך – החל בעינויים בכלא אבו גראיב דרך היחס האמריקאי לזרים ועד להתנגדותה להקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי. מאמר המבוא של רוברט קוטנר, עורכו של כתב העת, עומד על הסטנדרט הכפול ביחסה של ארה"ב לאמנות הבינלאומיות – בניגוד לסירוב העקבי לאשרר את האמנות הבינלאומיות לזכויות…
לפני כ-10 ימים דחה בג"ץ עתירה שביקשה לקבוע שהקיצוץ בקצבאות הזיקנה ב"תכנית החירום הכלכלית" משנת 2002 (טחנות הצדק וגו') איננו חוקתי ועל-כן יש לבטלו. לטענת העותרים, העמדת קצבת הזקנה על 1069 ₪ במקום 1148 ₪ פגעה בזכותם של זכאי קצבת הזקנה לכבוד, לקניין ולביטחון סוציאלי, המוגנות על-ידי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. התוצאה איננה מפתיעה, כמובן: התערבותו של בג"ץ בחקיקה של הכנסת היא נדירה ביותר, והסיכוי כי הדבר יקרה דווקא ביחס לפגיעה בזכויות "חברתיות" – שנתפסות כ"נחותות" יותר בשיח הזכויות הליבראלי…
בעולם שבו 51 מבין 100 הכלכלות הגדולות הן תאגידים, שאלת אחריותם החברתית של אותם תאגידים הולכת ותופסת מקום חשוב בדיון הציבורי. הגופים הללו מרכזים בידיהם כוח כלכלי – ועל-כן גם פוליטי – עצום, ואולם הם נתפסים, על-פי החלוקה הליברלית הקלאסית, כ"גופים פרטיים", וככאלה הם אינם כפופים, לכאורה, לנורמות ציבוריות שכן, כפי שנהוג לומר במקומותינו – בעיקר בביצת טייקוני הכדורגל שלנו (לוני, יענקל'ה, מושיק, הלוזונים ושאר החברים) – "הם מביאים כסף מהבית". אבל העניין הוא, כמובן, לא כל-כך פשוט: התאגידים הגדולים,…