הכל כבר נכתב על משאל העם שנערך היום ביוון: המשך הצנע או חזרה לדראכמה? ציפראס "הבזבזן" או מרקל "האחראית"? האם ומתי מוסרי לא להחזיר חובות? אך חייבים לכתוב, ושוב לכתוב, על ההיבט הדמוקרטי של העניין. לא רק בגלל שמפתה להגג, לרגל משאל העם, על חזרתה של הדמוקרטיה הישירה לערש הדמוקרטיה, אלא משום שזו הסוגיה האמיתית העומדת בפתח. ראשי האיחוד האירופי אינם מסתירים את עמדתם לגבי הממשלה שבחר העם היווני לפני חמישה חודשים. דמוקרטיה או לא דמוקרטיה – הם מתעבים את…
ניתן למתוח קו ישר בין פעילותו של ביל קלינטון כלוביסט של נובל אנרג'י למען ייצוא הגז; בין לחציו של ג'ון קרי למען הקלות רגולטריות עבור החברה שהוא מחזיק במניות רבות שלה; לבין החשיפה היום ב"הארץ" לפיה הויתורים הרבים שעשה בנימין נתניהו לחברות הגז נובעים, בין השאר, מ"בקשתו" של הפטרון שלדון אדלסון. דוגמאות אלו, כמו רבות אחרות (למשל, המפגשים התכופים בארבע עיניים בין נתניהו לבין יצחק תשובה), מדגימות את ההשפעה העצומה – והמסוכנת – שיש לכסף על הפוליטיקה. הדמוקרטיה והשוק הם…
הבשורות הרעות הן שהחוליים הרבים שעלו אל פני השטח בשנים האחרונות, כמעט בכל היבט של פעילות המשטרה שתחת אחריותך, מלמדים שהמשימה הניצבת בפניך היא עצומת מימדים. מצד שני, כשהשפל הוא כה עמוק, בהחלט יש לך סיכוי להצליח בתפקיד. זאת, בתנאי שתתבונן/י במצב הדברים באופן מפוכח. ראשית, הדימוי ואף הלגיטימציה הציבוריים של המשטרה ספגו פגיעה קשה, כמעט אנושה, לנוכח התרסקותה המהדהדת של שדרת הפיקוד. לכך תרמה בוודאי גם התגובה הרופסת, שעודנה טרייה בזיכרון הציבורי הקולקטיבי, של מוקד 100 לשיחת הטלפון הנוראית…
ככל שהוא מצליח להגיח מעת לעת מבעד לעבותות המיסוך המדיני-ביטחוני, השיח הכלכלי-חברתי בבחירות המתקרבות איננו אידיאולוגי. זה כמובן מצער. בדמוקרטיה, מערכת הבחירות היא לכאורה הזמן המתאים ביותר לעמת בין השקפות עולם, ובהקשר הכלכלי-חברתי – להתווכח על מידת המעורבות של הממשלה במשק ולהכריע בין ברירות ערכיות שונות ביחס למערכת הבריאות, החינוך או הרווחה. בעידן עתיר גירויים שבו סף הקשב הציבורי הולך ופוחת, כמעט ואין מקום לוויכוחים מנומקים על אודות הצורך בשיקום מדינת הרווחה לעומת תביעה להרחבת ההפרטה. במובן זה, ברור שהדיבור…
באחרונה נדמה שכל הזבל (בואו נהיה עדינים) צף למעלה. פרשת "ישראל ביתנו" המסתעפת, גילויי השחיתות בגופים ציבוריים (כמו חברת החשמל או מקורות), פרשת קצא"א, הססנות הרגולטורים לנוכח מונופול הגז האימתני ופרשת בן אליעזר – כולם משקפים את השתלטותם של אינטרסים מגזריים על הקופה הציבורית כמו גם את שאיפות ההתעשרות של נבחרי ציבור באמצעות יחסים קרובים ומיטיבים עם בעלי ההון. השחיתות, לרבות זו ה"חוקית", מפוררת את הרקמה החברתית, מנוונת את השירות הציבורי (שגם כך סובל מאוד מתהליכי ההפרטה בקרבו) ואת האמון…
מה ניתן ללמוד מפרשת "ישראל ביתנו" מלבד תחושת הקבס הציבורית ש"כולם מושחתים"? לפחות שני דברים: 1. תהליכי ההפרטה של השירות הציבורי נושאים בחובם פוטנציאל הרסני – לא רק בגלל אובדן "הזכרון המוסדי" של השירות והגברת התלות בגופים פרטיים אלא גם ובעיקר בגלל ריבוי המכרזים וההתקשרויות עם עמותות ותאגידים שמרחיבים את הפתחים שדרכם מחלחלת השחיתות. 2. התפשטות השחיתות מרסקת את האמון החברתי שעומד בבסיס המדינה המודרנית – הוא מה שגורם לנו לשלם מיסים והוא זה שמאפשר סולידריות בין קבוצות חברתיות שונות….
אז שוב הולכים לבחירות. אפשר לבכות על שני המיליארדים המיותרים – עלות הבחירות – שנזרקים לפח בנון-שלנטיות מקוממת. אפשר לבכות את הרפורמה החשובה במערכת הבריאות שעלולה לרדת לטמיון. אפשר להתבונן בעיניים כלות בקטר ייצוא הגז שממשיך לדהור ולהעשיר (מאוד) את המעטים (מאוד) על חשבון הציבור הרחב. אפשר לקונן על קומבינות ההון-שלטון שנחשפות מכל עבר. אפשר להתייאש מחוליי השנאה הנשקפים אלינו במראה. אבל אפשר גם אחרת. לפני קצת יותר משלוש שנים יצאו מאות אלפי ישראלים וזעקו בקול גדול למען חברה מתוקנת…
משטר המיסוי הוא כלי להכוונת הפעילות החברתית היצרנית, וניתן להשתמש גם בו להגדלת השגשוג האנושי ולצמצום הפערים. כך, מיסוי גבוה על רווחי הון, מס על משכורות ענק ומאבק במקלטי המס ובתכנוני המס האגרסיביים הם כולם כלים לדמוקרטיזציה של הכלכלה. בנוסף, אם אמנם מסים מקטינים פעילות כלכלית – הרי שרצוי להשית אותם על פעילויות שאנו מעוניינים להקטין את היקפן כמו שימוש קבוע בעובדים זמניים או פליטת מזהמים. גם הפיכת מע"מ להדרגתי – ביטול המע"מ על מוצרים בסיסיים (ולא רק על דיור)…
יצחק רבין, הציוני הקשוח, היה הראשון שהחל להפוך את אזרחותם של ערביי ישראל לרלוונטית, בכך שהתחיל לצקת תוכן לכל אחת מארבע הרגליים שמרכיבות אותה: השלום (אוסלו), השוויון (ביטול קצבאות יוצאי צבא), ההכרה (באפליה התקציבית) והלגיטימציה (הסתייעות בגוש חוסם). כמובן שעד לשותפות האזרחית המלאה עוד נותרה דרך לא קצרה – שותפות בממשלה, שוויון תקציבי והשקעה בתשתיות, הכרה בסבל הנכבה וכמובן הסכם הקבע עם הפלסטינים – ובכל זאת, ערביי ישראל מתגעגעים לרבין. אבל רבין נרצח, כידוע. כמובן שאין שום הצדקה או מחילה…
מהו המעשה הנכון לעשותו בימים אלו – ימים של מוות, של שנאה, של הסתגרות? כל אחד יכול להחליט האם להפגין או להתייאש או לכתוב סטטוס או פשוט לברוח. ובכל זאת, אסור לנו להסיט את עינינו לנוכח המורכבות העצומה והמבלבלת של המצב שבו אנחנו מצויים: זוהי מציאות שבה ישראל מנסה לעקור בכוח איום בלתי-נסבל על חיי אזרחיה, אלא שהיא עושה זאת באופן שאינו תמיד מידתי ובעיקר בידיים שאינן נקיות (התנחלויות, אווירה גזענית); מציאות שבה אינטרס ההישרדות של ראשי חמאס לוכד את…