קצת הצטבר אצלי בזמן האחרון: הרהורי כפירה ממסדיים בארה”ב על פירות הגלובליזציה. ביקורת מוחצת על הטרנד החדש אצל השמרנים האמריקאים (בקרוב אצלנו?), שמערערים על עצם הלגיטימיות של מיסוי פרוגרסיבי. לבייב, לידיעתך – תמורת 82 דולאר ליום, אפשר לקבל תא 5 כוכבים בכלא הקליפורני (הפרטי, מן הסתם). ובינתיים, באיראן – מישהו אמר מחלוקת פנימית? להיסטוריונים שבינינו – אוסף הנאומים הגדולים של המאה ה-20. זליגת המאבק בין סין לארה”ב גם למוסדות הכלכלה הגלובלית. ולבסוף כאן יש תרגום אינטרנטי סביר של מאמר…
מעת לעת נהגה המשטרה, יחד עם מס הכנסה, לפשוט על מכוני ליווי ובתי בושת בתל-אביב ולהחרים משם את הכסף שהצטבר בקופות. ישבו בעלי המכונים על המדוכה ולבסוף מצאו פתרון לבעיה: הלקוח יקנה כרטיסיה במחיר מוזל, ובכל ביקור ינקבו לו בקופה, כמו באוטובוס. כך ייהנו הלקוחות מהנחה במחיר, והסוחרים יבטיחו את נאמנות הלקוחות, ובעיקר יגנו על הכנסותיהם מפני הידיים הארוכות של מס הכנסה. "כרטיסיה כזו היא פטנט ישראלי ייחודי", מספרת עו"ד נעמי לבנקרון, היועצת המשפטית של ארגון "מוקד סיוע לעובדים זרים"…
ב”דה מארקר” היה ראיון מרתק עם יואל ליפשיץ, סמנכ”ל קופות חולים במשרד הבריאות. הנה פנינה אחת: “מה עדיף, שלאף אחד לא יהיו תרופות?” אומר ליפשיץ. “האם אנחנו אמורים לפעול לפי שיטה סוציאליסטית מלאה, הכל או לא כלום? בסופו של דבר זו שאלה של פילוסופיה. אפשר להגיד שבזה שאתה מאפשר לקופות החולים להכניס לביטוחים המשלימים שלהן תרופות מצילות חיים אתה פוגע בעניים, אבל מצד שני אפשר גם לומר שכך אתה מקרב 70% מהאוכלוסייה לתרופות שהמדינה החליטה במודע לא לספק בשנים הקרובות…
"הפראקסיס המהפכני של החיים הפוליטיים נמצא בסתירה חותכת לתיאוריה שלהם." (קארל מארקס, "לשאלת היהודים" מבחר כתבים פוליטיים (עורך אברהם יסעור, 1983), 112) ביקור בהייד פארק בלונדון הוא, ללא ספק, קוריוז חינני: התייר המשועשע נתקל ב אוראטורים מחוננים הנושאים נאומים חוצבי להבות ממרומי הספסל שלהם. אלא שדוגמא זו ממחישה את חוסר-הרלוונטיות הכרוך במימוש ערטילאי של הזכות לחופש הביטוי בדמוקרטית ההמונים המודרנית. הדיון הציבורי עבר מכיכר העיר, כבימי הדמוקרטיה האתונאית, אל אמצעי התקשורת. כפי שכתב אהרן ברק, לתקשורת המודרנית יש כיום…
האם ארקדי מתרחק מבית הסוהר? או שמא הוא דווקא מתקרב אליו? ומי אמר שקיבוצניקים לא יודעים לתכנן (לתכמן?) מס? וגם: משרד האוצר נלחם בביטוחים המשלימים. כמובן, לא מהסיבות הנכונות. ושטיגליץ מציע לעודד פיתוח תרופות חדשות באמצעות פרסים ולא פטנטים.
מונופול? בתחום שהופרט? לא יכול להיות! הפרטת תנובה זה טוב לקיבוצים! ומתברר שגם בעולם מנוכר, אפשר לשבור שיאים חדשים. העיקר הבריאות.
www.mof.gov.il – "צריך עכביש", אמרה העורכת. צודקת. אבל על מה נכתוב הפעם? הרי האתרים החברתיים נסרקו ונסקרו כמעט עד האחרון שבהם. פשפוש בניירותיי הממוחשבים גילה, למרבה ההפתעה, שהמדור טרם שילח את קוריו הארוכים לאתרו של משרד האוצר. אין ספק, מחדל אמיתי. והלא מדובר בספינת הדגל, חוד החנית ממש, של הניאו-ליברליזם הישראלי. ננסה, איפוא, לתקן את החסר. ייאמר מיד: מדובר באתר מעולה. עשיר בנתונים מעודכנים, במצגות משוכללות ובמגוון גדול של מידע שימושי לאזרח – החל מהשוואת קופות גמל וביטוחי חובה, דרך…
יובל אלבשן.זרים במשפט – נגישות לצדק בישראל. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2005. 185 עמודים. התפרסם בכרך ח(2) של כתב העת סוציולוגיה ישראלית (2007) הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה (Bourdieu, 1999) תיאר את הממשלה כגוף בעל שתי ידיים: יד ימין היא היד הטכנוקרטית, האחראית לענייני הפיננסים, הסחר וההשקעות, ויד שמאל היא היד הסוציאלית, האחראית לחינוך, לבריאות ולרווחה. דימוי זה, והטענה שקיים מתח ואף ניגוד בין פעולותיהן של שתי הידיים, אופייניים להנחות המוצא של הכלכלה הקפיטליסטית. מקומה של מערכת המשפט בתיאור זה שנוי…
שאלת ההפרטה וגבולותיה היא שאלה בעלת מטען אידיאולוגי ברור. ההכרעה בין תפיסה ניאו-ליברלית של "ממשלה קטנה"/"שומר לילה" לבין מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית או משק קומוניסטי בבעלות ציבורית היא הכרעה פוליטית בין תפיסות עולם כלכליות וחברתיות קוטביות. על-כן, הפן המשפטי של שאלות אלו הוא משני. מכל מקום, הניסיון לרתום את מערכת המשפט למאבק במדיניות ההפרטה מבטא תפיסה פרוגרסיבית הרואה במערכת זו כלי מרכזי ואפקטיבי בהובלת שינוי חברתי. בהמשך, אנסה לשייט בין מחוזות הדין המצוי כיום בישראל לבין הדין הרצוי, בעיניי. משפט מצוי…
כריזמה. הסוציולוג הנודע מקס ובר גרס כי בניגוד לחברה המסורתית, שבה נשענה סמכות המנהיג על אמונה בקדושתו ובטובו וכן על הנאמנות לו, בחברה המודרנית יש שני טיפוסי מנהיגות עיקריים: כריזמטית ורציונלית. המנהיגות הכריזמטית מבוססת על מחויבות רגשית ובלתי מעורערת כלפי המנהיג, אישיותו ותכונותיו, מתוך הפגנת בוז לכללים ולתקדימים. מנגד, המנהיגות הרציונלית נשענת על האמונה בעליונות החוק ובסמכות שמקורה הוא מערכת עקרונות ולא אדם מסוים. בניגוד למנהיג הכריזמטי, שחסידיו נוהים אחריו, למנהיג הרציונלי יש מנגנון ביורוקרטי המסייע לו לממש את…