ראיון בפודקאסט "המרקרים" של גיא רולניק וענת ג'ורג'י (18.9.2025)
קישור לראיון
קישור לראיון
בכל רחבי העולם התפשטו בשנים האחרונות תנועות ומנהיגים פופוליסטיים שהגיעו לשלטון או שהפכו לאלטרנטיבות בולטות למפלגות הפוליטיות המסורתיות. גם בישראל ניתן לתאר את המשבר הפוליטי־חוקתי השורר מאז ינואר 2023 כעימות חזיתי בין תפיסה פופוליסטית לתפיסה ליברלית של דמוקרטיה. פריחתן הנוכחית של התנועות הפופוליסטיות היא פועל יוצא של מספר גורמים: מחאה נגד הגלובליזציה הנאו־ליברלית והאליטות הכלכליות המובילות אותה, על רקע אי־השוויון המתפשט; מחאה נגד התפשטותו של הליברליזם/פרוגרסיביזם התרבותי והתפיסות האינדיווידואליסטיות והקוסמופוליטיות שאותן הוא מקדם, וכן תגובה למשברי הייצוג והאמון הפוקדים את…
חלפו רק כשלושה חודשים מאז הושבע דונלד טראמפ בפעם השנייה לנשיאות ארצות הברית, ונדמה שהעולם כבר הספיק להתהפך על ראשו – אירוע רודף אירוע, החלטה רודפת החלטה וקצב השינויים כמעט בלתי נתפס. בתוך הבוקה ומבוקה הזאת כדאי להתעכב על התמונות מטקס ההשבעה של הנשיא כדי להבין טוב יותר את העולם שאליו אנו נכנסים. בין האורחים הרבים שהוזמנו לטקס בלטו במיוחד ראשי מעצמות הטכנולוגיה – ג'ף בזוס מאמזון, מארק צוקרברג מפייסבוק, לארי פייג' וסונדר פיצ'אי מגוגל, טים קוק מאפל וכמובן אילון…
מאמרו של נבו שפיגל מהשבוע שעבר (״חירות, שיוויון, כאוס״, 14.3) הוא דוגמה עדכנית לחשש הליברלי העמוק והמושרש מפני הדמוקרטיה. שפיגל מצביע על "עודף הדמוקרטיה" ועל ה"סכנות שבשלטון ההמון" כבעיות שמהן סובל הליברליזם העכשווי. הוא רואה בעליית הפופוליזם הסמכותני – מטראמפ ועד נתניהו – תולדה של דמוקרטיה ישירה בסגנון אתונאי, שבה ההמונים משתמשים ברשתות החברתיות על מנת לגרום לפוליטיקאים לאמץ תפיסות קיצוניות ומקטבות. מעורבות זו של ההמון, טוען שפיגל, היא תמונת מראה של המצב שבו ההפרדה שהתקיימה בין האזרחים (שידעו פחות…
עיצוב: עדי רמות ד"ר תומר פרסיקו הוא מהאינטלקטואלים הציבוריים הבולטים בישראל. מומחיותו בחקר הדתות במדינה שבה נוכחות הדת במרחב הציבורי היא מרכזית כל כך, בשילוב עם יכולת הכתיבה הנהדרת שלו, הופכות אותו לכותב שתמיד מעניין לקרוא על מנת לפענח את המציאות. אשר על כן, הופעת הספרון ליברליזם: שורשיו, עקרונותיו, משבריו בהוצאת מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן (במסגרת סדרת "אתגרי הדמוקרטיה" שפרסיקו הוא עורכה הראשי) היא אירוע משמח במיוחד. לאחר שנה וחצי של מאבק ציבורי שכונן לראשונה מחנה ליברלי מגובש…
השנה מלאו 30 שנים למותו של כריסטופר לאש (1994-1932), אחד האינטלקטואלים האמריקאיים הייחודיים של המאה העשרים שהגותו המבריקה, המעמיקה והרב-תחומית, שילבה בתוכה פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה וכלכלה. הוא היה מעין דיסידנט פוליטי שקשה היה לסווג את כתיבתו בהתאם לקווים המחנאיים הקיימים: לצד ביקורתו המוחצת על הקפיטליזם העכשווי ותחלואיו, לאש לא בחל גם בביקורת על מתירנותו של הליברליזם התרבותי ועל חתירתו תחת מוסדות חברתיים מרכזיים כדוגמת המשפחה והקהילה. בכך מהווה לאש חלק מתוך קאנון רעיוני – שניתן לשייך אליו הוגים כדוגמת…
המאמר
המסר החשוב ביותר בספרו של הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי קיצור תולדות השוויון מופיע כבר בראשיתו. "השאלות הכלכליות חשובות מדי מכדי להותירן בידי קבוצה קטנה של מומחים ושל מנהיגים. הניכוס מחדש של הידע הזה בידי האזרחים הוא שלב חיוני בשינוי מאזן הכוחות", כותב פיקטי. בניגוד לרושם שעשוי לעלות, זוהי אמירה כלל לא טריוויאלית. הכלכלה היא דיסציפלינה הטובלת כולה בשיקולים ערכיים ובהכרעות חלוקתיות, ולנוכח חשיבותה הגוברת בעולמנו ועל רקע יומרתה לניטרליות "מקצועית" ו"מדעית", אסור לציבור הרחב לנטוש את הזירה הזו. שאלות של…
המאמר
גם אני משתתף בהפגנות המחאה נגד המהפכה המשטרית שמובילה ממשלת נתניהו. הן לא מסבות לי חדווה רבה, גם לאור ההומוגניות הגדולה בקרב המפגינים וגם לאור תמיכתי בביקורת החשובה שהשמיעו בשנים האחרונות פרופ' רות גביזון ז"ל ופרופ' מני מאוטנר יבדל"א על התנהלותו של בית המשפט העליון. לא ניתן להבין את שלל יוזמות הממשלה מבלי להתייחס במקביל לאובדן האמון של חלקים רחבים בציבור במערכת המשפטית ולאחריות שיש בעניין זה למחנה הליברלי – בעיקר לשיח הזכויות והמישפוט שהוא קידם, שהפכו במידה רבה את…